קשב וריכוז

קשב וריכוז

קשב וריכוז – האמנם?

כאשר מתבוננים על חצר בית הספר ניתן לראות שעם השמע הצלצול, שואטים הילדים החוצה ורובם ימצאו בפעילות מוטורית ערה במשך כל ההפסקה. ובהישמע הצלצול שוב יכנסו לכיתה ויתבקשו לשבת ליד שולחן, בחוסר תנועה - להקשיב וללמוד.


כל ילד ואפילו אנחנו המבוגרים חווים את העולם בצורה שונה ולעיתים שונה מאד מאדם אחר הנמצא באותו מרחב.
בואו ניקח לדוגמא 2 ילדים שאחד מאד אוהב מגע ונוגע בכל דבר שלידו, כולל במי שיושב לידו בכיתה. לצידו ילד שממש נמנע ממגע וכמובן גם לא אוהב שנוגעים בו. נסו לדמיין מה יקרה אם המורה של כיתה א' תושיב את שני הילדים האלו יחד. איך הילדים יתנהגו, מה תהיה האינטראקציה בניהם ומה תהיה החוויה של המורה? כמה זמן יחלוף עד שהמורה תקרא להורים ותגיד להם שלילדיהם יש "הפרעת קשב וריכוז"?


ובואו ניקח דוגמא נוספת – מכירים ילדים או מבוגרים שרגישים לקולות, לרעשים שונים (חריקה, לעיסה, רעש כתיבה בעט...) ו/או מדברים מאד בקול, שומעים מוזיקה מאד חזקה...?
נתבונן לרגע בילד שמאד רגיש שמיעתית והרעש של הצירים החורקים בדלת הכיתה ממש מפריעים לו (רוב המורים אתם דיברנו אמרו שהדלת בכיתות תמיד חורקת...). יש מי שיסגור את אוזניו כשזה קורה, יש מי שיתכווץ ויש מי שישמיע קולות כדי שהרעש לא יפריע לו. סביר להניח שהילד הרגיש שמיעתי, שכל רעש קטן גורם לו קושי בריכוז, ישב בכיתה בדריכות, אולי אף ישמיע בעצמו קולות, כדי למסך עצמו מהרעש - גם כאן המורה תגיע למסקנה שזו "הפרעת קשב וריכוז".


אנו רואים ש"הפרעות קשב וריכוז" יכולות להיגרם על ידי גורמים שונים, שכל אחד יכול לגרום תחושת אי נוחות לילד.
הילד שחווה את הסביבה בהתאם לוויסות החושי שלו, יגיב, יתארגן, יפתח אסטרטגיה כדי להקטין את הסבל.


הילד שלא מצליח לשבת רגע אחד בשקט בגן חייב את התנועתיות הזו כדי להרגיע את תחושת אי הנוחות שנגרמת מישיבה רצופה.


גם הילד שנהנה לפרק כל חפץ ולעשות פעולות בעוצמה חזקה עושה זאת מתוך צורך פנימי ולא מרוע לב.


אחרי שהבנו שהפרעות קשב וריכוז נגרמות ממופעים שונים של אי נוחות, ננסה להבין ממתי ניתן לאבחן ולטפל ב"הפרעות קשב וריכוז"


האסכולה הרווחת בקרב מאבחני קשב וריכוז שאי אפשר לאבחן לפני גיל 4-5. הסיבה לכך היא שבגילאים הללו עדיין לא ניתן לאבחן קשיי למידה, הפרעות ראייה, בעיות שמיעה, הפרעות במצב הרוח, הפרעות שינה ועוד.


גם כאן, אציע נקודת מבט שונה – כיון שרוב המופעים שנחווים כהפרעת קשב, מקורם בוויסות חושי בלתי יעיל, ניתן להבחין בקשיים תפקודיים שישפיעו על התפתחות הילד וכישורי הלמידה שלו כבר מגיל שבועיים שלושה ובוודאי בגיל חצי שנה ומעלה.


יעילות הוויסות החושי חשובה מרגע לידת התינוק ומשתלבת בכל שלבי ההתפתחות שלו. לדוגמה – תינוק שלא נעים לו לשכב על הבטן, עלול לבכות בכל פעם שישכיבו אותו על הבטן ויתכן שעקב כך יהיה עיכוב בשלב ההתהפכות מצד לצד.

גם התינוק שנרדם רק באמצעות תנועה בעגלה או על הידיים, כנראה שחווה וויסות חושי לא יעיל.


בתהליך האבחון במכון גבעולים נאבחן מהם השורשים החושיים שגורמים לילד קשיים בקשב ובריכוז ונטפל בהם באמצעות תרגול פיזי שישפר את התפקוד של הילד עד להצלחה בלימודים, ישפר את הדימוי העצמי שלו ואת מעמדו החברתי.

לילד שלך יש הפרעת קשב וריכוז - מי אמר שהמורה צודקת?

עשרות רבות של הורים מתוסכלים הגיעו למכון גבעולים לאחר שהמורה, או הגננת אמרה להם שלילד שלהם יש הפרעת קשב וריכוז.


אחד המקרים הקיצונים שאני זוכרת – הורים לילד בכיתה ד' הגיעו לאחר פגישה עם מנהלת בית הספר, הפסיכולוגית, היועצת והמחנכת, שכולן הסבירו להם למה הם חייבים לקחת את הילד לאבחון ולנוירלוג. 
ההורים תארו את ההרגשה "הצמידו לנו אקדח לרכה"...


חשוב לי מאד לציין את עבודת הקודש שהמורים עושים (עוד לפני עידן הקורונה המאתגר), לפעמים בתנאי פתיחה לא קלים, עם מעל 30 תלמידים בכיתה עם יכולות למידה שונות ועם ילדים מאותגרי קשב וריכוז.


בעבודתי עם ההורים אני מחזקת מאד את מעמד המורה ואת חשיבות הקשר השוטף עם בית הספר. במקרים רבים, כחלק מהתהליך הטיפולי אני נפגשת (כיום רק בטלפון ובזום) עם המורה ולעתים גם עם היועצת.


אז בואו נחזור לשאלה – מי אמר שהמורה צודקת?


וכדי להשיב לשאלה בואו נבין מה ראתה המורה ומדוע היא אמרה שיש לילדך הפרעת קשב וריכוז.
נניח שהמורה ראתה ילד שלא יושב רגע אחד בשקט, או ילד שמשמיע רעשים, או ילד "מנותק" / "מוסח", או ילד שהתנהגותו לא תואמת גיל או סיטואציה, או ילד שלא מצליח להעתיק מהלוח למחברת, או ילד שמפריע כל הזמן לשכן שלו ללמוד ועוד ועוד...


האם הדוגמאות האלו שיכולות לקרות לכל ילד, בכל כיתה ואצל כל מורה הן הבעיה עצמה, או שהן רק סימפטום של משהו עמוק יותר, שורשי יותר?


האם החוויה של המורה שהילד לא מקשיב ו/או לא מתרכז מעידה על הבעיה – "הפרעת קשב וריכוז", ומכאן להמלצה ללכת לאבחון וטיפול ב"הפרעת הקשב", או שיכולות להיות סיבות שונות למופע שהמורה רואה וניתן לטפל בהן בדרך אחרת.


כמאבחנת ומטפלת בגישה הנוירו התפתחותית תפקודית, עזרתי ב 12 שנים האחרונות, למאות ילדים "להיפטר" מ"הפרעת קשב וריכוז" על ידי אבחון השורש שגורם למופע וטיפול בו באמצעים פיזיים.


נ.ב. מצורף מאמר של הפסיכולוג רמי כץ – מפתחת הגישה שמסביר את הפער בין הצרכים התנועתיים של הילד וצורת הישיבה בכיתה הקלאסית.

Share by: